ורשה

היום הראשון

המראה: 06:30 חברת הטיסה לוט הפולנית.
מדריכה: דר' מרים דוד
הקבוצה: 19 חברים.
נחיתה: 09:40 שעון מקומי.

ורשה פולנית: Warszawa

ורשה היא בירת פולין והעיר הגדולה ביותר בה. שמה הרשמי הוא עיר הבירה ורשה (פולנית Miasto Stołeczne Warszawa). ורשה ממוקמת בגדת נהר הויסלה, כ-350 ק"מ מחוף הים הבלטי. היא בירת פולין מאז 1596.
אוכלוסיית העיר עצמה הוערכה ב-1,676,600 תושבים, ושל המטרופולין והפרברים בכ-2,760,000 תושבים (על פי נתוני 2003). שטחה העירוני הוא כ-500 קמ"ר ושל המטרופולין והפרברים - 6,100 קמ"ר.
בשנת 1980 הכריז אונסקו על המרכז ההיסטורי של ורשה כאתר מורשת עולמית.
ורשה היא הגדולה בקהילות פולין אינה נמנית עם הוותיקות שבהן. קדמו לה, לקהילת ורשה, הישובים היהודיים בפלאצק ובקאליש, בקראקא ובצוזמיר, בלמבערג ובפוזנא ועוד. אך גם כאשר החלו יהודים להגיע לכפר דייגים זה שהוכרז כעיר רק בעשור השני למאה הט"ו, עוד חלף זמן רב עד שנתגבש בתוכו ישוב ראוי לשמו ונתארגנה קהילה על מוסדותיה השונים. חשיבותה של העיר הייתה בעוכרי תושביה היהודיים. עיני האוכלוסייה העירונית צרות היו בהם וראו בהם מתחרים, דווקא בגלל התפקיד המרכזי שמילאו בכלכלתה ובפיתוחה. בתוך כך השיגו תושבי ורשה הנוצרים זכות-ראשונים בגירוש יהודים, הן מבחינת המועד והן במידת התכיפויות. אך התנאים הגיאוגראפיים הנוחים והאינטרס של רבי-המדינה שיאוו את ורשה למקום מושבם או שהותם, הכריע את הכף לטובת היהודים. וכך ארע, שורשה הייתה במשך הזמן למרכז היהודי הגדול באירופה והחשוב בעולם כולו.
החיים בקהילה אשר היוותה את לב-לבה של יהדות התפוצות התנהלו תוך עליות ומורדות עד שב- 1 לספטמבר 1939 עברו הקלגסים הגרמניים את גבול פולין. בו ביום הופצצה ורשה. הרובע היהודי נפגע קשות. אך איש לא חזה אז, כי הפלישה הגרמנית בישרה מלחמת-שמד בעם היהודי, בה נחרבה קהילת ורשה עד היסוד.
קרא יותר אודות ורשה...

שריד חומת הגטו
ביום כיפור 1940 הודיע הרדיו על פקודת הגרמנים על הקמת רובע יהודי בורשה העיר. תוך ימים ספורים מחויבים היו היהודים לעזוב בתיהם אשר היו חוץ לרובע היהודי ולהיכנס לתוך הרובע מבלי שיציינו לאן עליהם להיכנס. כך נכנסו כמאה אלף יהודים לתוך הרובע היהודי שהיה מאוכלס כבר בצפיפות. הם הפכו לפליטים. הובילו מטלטליהם מי בעגלת יד ומי בידיים, נודדים ברחובות נעצרים על יד בית בתוך הרובע, נעמדים תוהים ובוהים לאן יכנסו.
רובע המגורים היהודי גודלו כ- 403 הקטאר. בשטח זה מתגוררים, לפי הנתונים של היודנראט, שלדבריו ערך מיפקד אוכלוסין, כ - 410,000 יהודים; לפי הסתכלויות ואומדנים שנעשו על ידי גורמים שונים, היו בגטו כ- 590,000-470,000.
קרא יותר...

בית יאנוש קורצ'אק

ע"ש הנרי גולדשמיט יהודי, רופא וסופר שלא נשא אשה בגלל חששו ממחלת נפש שנתגלתה במשפחתו.
בית היתומים היהודי ב"נאש-דום" עומד על תילו ומשמש גם כיום בית לילדים חסרי אמצעים. הבית נמצא ברחוב קרוכמלנה 92 דאז, היום ברחוב יאקטורובסקה 6. בחזית הבית אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'ק ואבן זיכרון לפיוטר זלבסקי שהיה עובד בית היתומים שהתעקש ללכת יחד עם קורצ'אק וילדיו לגטו ועל כך נענש קשות בידי הגרמנים. בית היתומים נבנה ב- 1912 ונוהל על-פי דרכו המיוחדת של יאנוש קורצ'אק. הוא האמין כי יש להתייחס בכבוד לילד ולהתחשב בדעתו. בתקופת הכיבוש הנאצי נותר הבניין מחוץ לגבולות הגטו ולכן הועברו הילדים לרחוב כלודנה, אח"כ לרחוב שליסקה ולבסוף לרחוב סיננה. מכאן הוצאו הילדים והצוות, ב- 5 באגוסט 1942 לאומשלגפלאץ, ולהשמדה בטרבלינקה.
קרא יותר...

הז'יק - הארכיון ההיסטורי המקומי
סיפורו של ארכיון גטו ורשה עומד על דמותו של אדם אחד: הד"ר עמנואל רינגלבלום, שהיקף עבודתו והנסיבות שפעל בהן הופכים אותו לאחד ההיסטוריונים החשובים בהיסטוריה היהודית. רינגלבלום נולד ב-1900 בעיר בוצ'אץ' שבמזרח גליציה (עירו של ש"י עגנון). ב-1919 עבר לוורשה ולמד היסטוריה באוניברסיטה המקומית. ב-1927 קיבל את הדוקטורט על עבודת מחקר על אודות הקהילה היהודית בוורשה בימי הביניים. הוא היה חבר בתנועת "פועלי ציון שמאל", לימד בתיכונים יהודיים ובו בזמן עבד במשרדי ארגון הג'וינט (ארגון הרווחה היהודי הבינלאומי, שהוקם ב-1914) בוורשה.
ארכיון גטו ורשה, הידוע כארכיון 'עונג שבת', הוא גדול הארכיונים המחתרתיים היהודיים והוא היווה השראה למפעלי תיעוד נוספים. הארכיון הוקם ביוזמתו של ההיסטוריון ואיש הציבור, ד"ר עמנואל רינגלבלום, והתנהל בהכוונתו ובפיקוחו. האנשים, שנרתמו למפעל זה, חשו כי הם חיים בזמן חריג וחסר תקדים מבחינה היסטורית, ועליהם לעשות למען הנצחתו לדורות הבאים. שם הארכיון, 'עונג שבת', נובע מכך שפעיליו נהגו להתכנס בימי שבת למפגשים, והוא שימש כשם שהסווה את פעולתם המרכזית.
הארכיון, בניין בן 3 קומות. בקומת הכניסה תצוגה קבועה של מפת פולין עם כל העיירות והערים היהודיות. המפה ממוחשבת ובאמצעות מחשב סמוך אפשר להקליד את שם העיירה ולהציגה על המסך, בסמוך חנות למכירת ספרים.
בקומה השנייה נמצאים מוצגים שונים, תמונות, יודאיקה ומוקרן בו סרט ללא רחמים שהכינו הנאצים בו הם תיעדו את חיי הגטו למן הקמתו ועד הריסתו.
בקומה השלישית, ארכיב ובו בין השאר רשימות שורדים שנרשמו עם סיום המלחמה. תחילה יש לאתר את השם המבוקש באחד מן הספרים שבמקום ואחר כך יש לבקש את עזרת הארכיבאי ולקבל [ללא תשלום] צילום של הכרטיס המקורי ובו פרטים מעטים אודות הניצול.
כתובת המוזיאון:
Zydowski Instytut Histotyczny
NIP: 525-10-00-253
ul. Tlomaxkie 3/5 00-090 Warszawa
tel. +48 22 827 92 21 tel/fax +48 22 827 83 72
e-mail: sexcretary@jewishinstitute.org.pl

קרא יותר...

בית הכנסת נוז'יק
בית הכנסת ממוקם ברח' טווארדה פעיל עד היום, שרד את השואה כי הפך לאסם ע"פ הוראת הגרמנים.שוקם ע"י הפולנים ב 1982
בית הכנסת ע"ש נוז'יק ברחוב טווארדה 6 שבמרכז העיר, הוא היחיד ששרד בוורשה מלפני השואה. יסדו אותו זלמן בן מנשה נוז'יק, סוחר טקסטיל עשיר, ורעייתו רבקה בת משה, שהיו חשוכי ילדים והחליטו להוריש את הונם לקהילה, לשם הקמתו של בית כנסת חדש בוורשה. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 הוקמה מקרב חברי הקהילה היהודית בעיר ועדה שהופקדה על הקמת בית הכנסת, בה השתתפו זלמן נוז'יק עצמו, יצחק אטינגר, הבנקאי דוד משה שרשבסקי, סגן יו"ר הקהילה אריה לייב דוידסון, יחזקאל קראקוב, יוסף יחזקאל צוקרוואר וב. ריקוורט. הקרקע ברחוב טווארדה 6 נרכשה בשנת 1893 במחיר 157,000 רובלים. הוצאות הבנייה האמירו ל-250,000 רובלים, ואת הסכום כולו תרם זלמן נוז'יק מהונו. הבנייה נמשכה ארבע שנים (1902-1898), ובל"ג בעומר תרס"ב, שחל ביום 12 במאי 1902, התקיימה חנוכתו החגיגית של בית הכנסת החדש והעברתו לידי הקהילה. זלמן נוז'יק נפטר פחות משנה אחר כך, ואשתו הלכה לעולמה ב-1914.
לאחר הטלת המצב הצבאי בדצמבר 1981 [סולידריות] והפעלת הסנקציות האמריקניות בעקבות זאת ניסתה ממשלת פולין "לחזר" אחרי הקהילה היהודית, בהנחה שהשדולה היהודית בוושינגטון תרכך את התגובה האמריקנית על דיכוי זכויות האדם בפולין. כך, למשל, הוזמן הג'וינט לחדש את פעולות הרווחה בקרב האוכלוסייה היהודית הקשישה, נעשו הכנות לציון מלאות ארבעים שנה למרד גטו ורשה ושוקם בית-הכנסת נוז'יק.

בית הכנסת הגדול ברחוב טלומאצקה

ב 8 למאי נפל הבונקר של מפקדת הארגון היהודי הלוחם. בו היו באותה עת מרדכי אנילביץ' מפקד הארגון ובכירי הלוחמים. כנראה שהקבוצה התאבדה.
הגנרל שטרופ דיווח להיטלר על נפילת הגטו. כדי לחגוג את הניצחון פוצץ את בית הכנסת הגדול ברחוב טלומאצקה, ושלח את תמונות בית הכנסת ההרוס, ובו מנורת שבעת הקנים מנותצת, אל הפיהרר במפקדתו.
במפגש של רחוב סולידריות עם רחוב מרשלקובסקה ניצב "גורד השחקים הכחול" - גורד השחקים המודרני הראשון שהוקם בוורשה. הבנין, הבולט למרחקים בזכוכית הכחולה המצפה אותו מכל עבריו ובשלט הענק של חברת סוני המוצב בראשו, ניצב במקום בו עמד בית הכנסת הגדול של רחוב טלומצקה
קרא יותר...

התיאטרון היהודי על שם אסתר רחל קמינסקה
התיאטרון היהודי-אידי על שם אסתר רחל קמינסקה נושק לבית הכנסת נוז'יק. היום הוא מהווה בבואה דלה לחיי התיאטרון שגעשו כאן, בוורשה ערב המלחמה.
התאטרון נוסד במאה הקודמת על ידי אברהם גולדפדן. הוא העלה על במותיו הצגות מפרי עטם של שלום עליכם וי.ל.פרץ וש.אנסקי.
החל מראשית המאה העשרים החלה לפעול בו קבוצה ובראשה אסתר רחל קמינסקה.
שמות שחקנים כמו השחקן זיגמונט טורקוב ואידה קמינסקה, בתה של אסתר קמינסקה, הינם שמות שהידהדו בילדותי.שניהם היו מבכירי השחקנים היהודים בשפה האידית לאחר המלחמה והופיעו על במות ברחבי העולם.
אני זוכר היטב סרט שבו השתתפו כמה מהשחקנים מלפני מלחמת העולם השנייה. הסרט הוצג על במות שונות בישראל בעיקר בקרב דוברי השפה האידית.
היום מהווה התיאטרון אכסנייה לשחקנים שמעלים הצגות בשפה הפולנית או בשפה האידית באמצעות שחקנים פולניים שמדברים באידיש או בפולנית ומוצמד להצגה תרגום סימולטני.
בתקופת הגטו פעלו בתוככי הגטו (!) תיאטראות יהודיים ובהם 135 שחקנים שהציגו את מיטב הרפרטואר הקברטי ואף יצירות דרמטיות רציניות מאד. אחד מכותבי ההצגות היה המשורר והסופר יצחק קצנלסון שנרצח בשואה. שתיים מן ההצגות שכתב והעלה בגטו מצויות בקובץ האחרון של כתביו שיצאו לאור על ידי מוסד לוחמי הגיטאות. בגיטו פעלו אמנים רבים אחרים.
כשעמדנו בפתח התיאטרון נזכר אחד מחברי הקבוצה, מר יוחנן סימון-ראש מנהל השליחות בסוכנות היהודית, בימים שבהם ישב באחד מחדרי התיאטרון כנציג המחלקה לעלייה בסוכנות היהודית,שהעבירה דרך וורשה את העולים שזה מקרוב יצאו מברית המועצות לשעבר לכיוון מדינת ישראל.
"היה בישיבתנו כאן סמליות רבה שכן מכאן, לא הרחק, נשלחו יהודים למחנות ריכוז לפני למעלה מיובל שנים, וכעת אנו, כנציגי הסוכנות היהודית, שולחים עולים חדשים למדינת ישראל", סיפר.

[מתוך מסע החיים של עובדי המוסדות הלאומיים לפולין ]

פביאק Pawiak

בית הסוהר המרכזי של משטרת הביטחון [סיפו] והס"ד הגרמני היה ברובע היהודי הוא שימש למטרה זו מה- 2 באוקטובר 1939 ועד ה-21 באוגוסט 1944 במפגש הרחובות דז'לנה ופביה ומכאן שמו.
הוא נבנה ע"י הרוסים בין השנים 1830 - 1835 ושימש כבית סוהר לאסירים פוליטיים. יותר מ - 30 אלף עצירים הומתו בו וכל האזור נחשב כאזור מסוכן למעבר יהודים.
הבניין שחדריו שוקמו לאחר המלחמה משמש כמוזיאון.
קרא יותר באנגלית
The Pawiak Prison in Warsaw

כנסיית המומרים
כנסיית המומרים היתה בתוך שטח הגטו, ברחוב לשנו. בתוך הגטו היו כ- 2000 מומרים, אשר בחרו מרצונם להתרחק מהיהדות ולפנות לדת אחרת, אך מבחינתם של הנאצים הם עדין נחשבו יהודים, מפני שיהדות לפי אמונתם היא גזע ולא דת. תופעה זו היתה מוזרה ביותר בגלל שחלקם לא רצה כל קשר עם היהדות וחלקם אף היה אויב לעם היהודי. הם הגיעו לגטו בכפייה, ויהדותם , שברחו ממנה חזרה אליהם בצורה לא ברורה. בהיותם בגיטו קיוו כל הזמן לקבל יחס מועדף וטוב יותר מהיחס שקיבלו היהודים שלא המירו את דתם, מובן שזה לא קרה. בימי ראשון ערכו המומרים את תפילותיהם, בדרשתו של הכומר קיוו לשמוע כי הם מורשים ללכת, גם זה לא קרה.
קרא אודות מומרים ומלשינים בגטו...

בית דירות טיפוסי
מוסדות הקהילה היהודית הקטנה של ורשה מתרכזים כיום בשני בניינים ברחוב טווארדה: בית הכנסת נוז'יק ובניין הקהילה. לא הרחק ממוסדות אלו ומהתיאטרון היהודי הסמוך, נמצאים כמה בתים פרטיים שהצליחו לשרוד את המלחמה והמרד, ברחוב פרוזנה וסביבתו. קרוב לוודאי, שבתים אלו היו בבעלות יהודית. עיריית ורשה מדברת כעת על שיקומם, שכן המיקום של האיזור כיום הוא מעולה - קרוב מאוד למרכזי העסקים והתיירות ההולכים ומתפתחים בקצב מואץ מזה כעשור.
בצילום נראית חצר פנימית ברח' פרוזנה. זהו בית משותף טיפוסי בגטו וורשה ששרד את ההפצצה וההרס. הבית התנהל ע"י ועד בית החצר המשותפת נחסמה ע"י תושבי הבית כדי להגן על יושביהן.

בית הקברות בוורשה
בית הקברות נמצא ב... שער הכניסה שוחזר ע"י תורם
מי שנכנס בשער הכניסה של בית העלמין לא משער כי הוא הוא עומד מול אחד מבתי העלמין הגדולים ביותר בעולם היהודי והגדול ביותר באירופה – 400,000 קברים, שנבנו במאתיים השנה האחרונות, והוא משתרע על פני 30 הקטאר.
בבית עלמין זה קבורים רבים מרבני העיר וורשה במאתיים השנים האחרונות. בהם, מפורסמים מאד. קברי הרמ"א (קרקוב) או קבר ר' אלימלך (ליז'נסק) או ה"חפץ חיים" מהעיר ראדין הינם קברים מיוחסים מאד וכן גם אלה. רשימה של רבנים וצדיקי דור רשומים בפתח בית העלמין.
בית החיים אוקופובה-גנשה. עובדות בית העלמין המרכזי של יהודי ורשה שבו 10 רחובות גדולים ( אוליצא בפולנית ), 72 שבילים. כל ריבוע שבין רחוב ושביל קרוי "איזור". קבורת הנשים והגברים בחלקה האורתודוכסית היא בנפרד.

קרא יותר...

"אומשלאגפלאץ" אתר המשלוחים

ממול המפקדה הגרמנית שפיקחה על המשלוחים נמצא אזור ההטענה של יהודי הגטו לטרבלינקה. במקור שימש המקום, המתחבר עם הרכבת, איזור הטענה של סחורה על קרונות המסע של הרכבת, והומר להיות מקום איסוף היהודים.
אוּמְשְלַגְפְּלָץ (בגרמנית: Umschlagplatz, "כיכר המסירה") הוא כינויה של כיכר בגבולו הצפוני של גטו ורשה, אשר קישרה בין הגטו ובין החלק הפולני של העיר עד לסוף מלחמת העולם השניה.
עם תחילת העברת יהודי הגטו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה (על גבולה המזרחי של פולין) ב-22 ביולי 1942, החליטו הנאצים להשתמש בכיכר כמקום בו ירוכזו היהודים לפני העמסתם, 100 עד 120 איש לקרון, על רכבות המשא שיובילו אותם אל מחנה ההשמדה. כ-7,000 יהודים הועברו בכל יום, עד לתום ההעברה שבעה שבועות לאחר מכן, ב-12 בספטמבר 1942. בסך הכול הועברו כ-265 אלף יהודים.

מסלול הגבורה
מסלול הגבורה הוא מסלול הליכה ברחובות וארשה, המתחיל בכיכר בה נאספו היהודים לקראת שליחתם להשמדה, ונגמר באנדרטת רפפורט, המציינת את המרד. מסלול הרחובות רצוף באנדרטאות לאנשי מפתח מייצגים בשואה. כל מספר צעדים נתקלים במצבת זכרון לאדם נוסף בשואה, דמות מפתח.

דמויות מרכזיות במרד גטו וארשה

מרדכי אנילביץ', מנהיג תנועות הנוער בגטו, היה מנהיג המרד בגטו וארשה בגיל 23.

אנטק צוקרמן, נציג המרד מחוץ לגטו וממנהיגיו, סייע בהברחת נשק ואמצעים אל תוך הגטו לטובת המרד. בשל מראהו המתאים לתיאור הארי, הצליח לנוע מחוץ לגטו ולקדם את איסוף הנשק.נוסף אליהם, מוזכרות באבני המצבות דמויות מפתח נוספות. מהן אחת הבחורות ששימשה אשת קשר בין הגטאות השונים וביצעה שליחויות מודיעין לצורך העברת מידע. כמו כן מתועדים שם נציגי התרבות בגטו.

לאחר דיכוי מרד גטו וארשה, במשך חודשיים, הועברו כל יום כ-7,000 יהודים אל כיכר ההטענה. ב-60 קרונות מסע, הובלו אל מחנה טרבלינקה להשמדה.לאחר חודשיים הושמדו 300,000 יהודים, וגנרל שטרופ, שהיה אחראי על דיכוי המרד, הכריז על וארשה כעיר "נקייה" מיהודים. ביום בו הכריז הגנרל שטרופ על השלמת הרג היהודים, הפציץ והרס עד היסוד כמעשה סמלי את בית הכנסת המרכזי בוארשה. היום עומד על מגרש בית הכנסת בניין משרדים גדול.

מרד גטו וארשה
מרד גטו וארשה ערך 5 ימים. המרד דוכא בסופו של דבר באמצעות הפצצות כבדות של המבנים בגטו על תושביהם. מרד גטו וארשה הוא המרד האזרחי הראשון ואחד היחידים שהיו נגד השלטון הנאצי. על אף שהשלטון הנאצי השתלט על מדינות גדולות, מבוססות ועצמאיות, הפחד והאימה שזרעו הנאצים מנעו התמרדות וגרמו לעמים שלמים לשתף פעולה ללא מאבק. יוגוסלביה היא המדינה היחידה שנאבקה כדי לשחרר עצמה מהנאצים. יום השואה מתקיים בתאריך 19/4, יום תחילת המרד בגטו וארשה.
עולה שאלת הגבורה, והאם כל מי שנספה בשואה ולא מרד הלך כצאן לטבח. בעבר הוטחו האשמות קשות כנגד משפחות הנספים, לפיהן מי שנספה בשואה הלך כצאן לטבח מפני שלא נאבק, בעוד שהגבורה שייכת לכל אותם אנשים שמרדו ונאבקו כדי לשרוד. כיום, ברור כי הגבורה היא נחלתם של כלל היהודים שנספו בשואה וששרדו. עצם ההשארות בחיים, ההקפדה על קיום המנהגים, השמירה על הדת והמסורת, השמירה על צלם אנוש, קיום התרבות, החינוך, כל אלו, איש איש בדרכו שלו – כל אלו דוגמאות לגבורה.
קרא אודות מרדכי אנילביץ'' - מפקד אי"ל

מפת גטו ורשה

אנדרטת רפפורט

אנדרטת רפפורט נמצאת במרכז הגטו בתוך גן ציבורי גדול מציגה את הניגוד שבין הגבורה לבין ההליכה כצאן לטבח. בצידה האחד של האנדרטה מצד הגן מוצגים חיילים גיבורים, דמויות הרואיות, כמין אלים חזקים, ובצידה האחר, מצד הרחוב נראית קבוצת יהודים דתיים הולכים בראש מורכן אל עבר המוות. ספר תורה, ילדים, אמא וברקע קסדות של קלגסים גרמניים. ניתן לראות ב"יד ושם" בירושלים העתק של האנדרטה.
קיימנו טקס, קדיש, הקראת 2 קטעים מתוך... שירה: אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה" התקווה.

שיר הפרטיזנים
אל נא תאמר : הנה דרכי האחרונה
את אור היום הסתירו שמי העננה,
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה !!!
מארץ התמר עד ירכתי כפורים,
אנחנו פה- במכאובות וייסורים,
ובאשר טיפת-דמנו שם נגרה,
עוד ינוב עוז רוחנו בגבורה.
עמוד השחר על יומנו עוד יהל,
עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל,
אך אם, חלילה, יאחר לבוא האור-
כמו סיסמא יהא השיר מדור לדור.
בכתב הדם והעופרת הוא נכתב,
הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב,
כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם
יחדיו שרוהו, ונגנים בידם.
אל נא תאמר, על כן : דרכי האחרונה
את אור היום הסתירו שמי העננה,
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה !!!
( השיר חובר בגטו וילנה בשנת 1943 על ידי הירש גליק ושימש המנון לארגון המחתרת היהודית )

אנדרטת השורדים
במרכז הגן נמצאת אנדרטה שהוקמה ע"י אלה ששרדו וחזרו ובאו לוורשה. על האנדרטה תבליט עלה זית והאות "ב" המייצגת את המילה בראשית צורתה העגולה מזכירה מכסה ביוב נמייצג את תעלות הביוב ששימשו כדרכי מעבר ומילוט מהגטו אל בית הקברות.

לינה ב מלון גורמודה

המלון ממוקם במרכז העיר בטווח הליכה לאתרים החשובים, המלון מורכב מ - 2 אגפים האגף הישן איננו ממוזג ובתפוסה מלאה במזג אוויר חם [32 מעלות] השהייה בחדרים בלתי נסבלת, אין אפילו מאווררים.
השרות הכללי אדיב והוא כולל אפילו אספקת שקע מחליף למחשב נייד.
ארוחת הבוקר טובה וכוללת ירקות וביצים.

ארוחת ערב עם קריוקי במסעדת "וורשה ירושלים

המלצרים מזמרים עם כיתוב על מסכי טלויזיה המפוזרים באולם המסעדה ממוקמת במרתף ב Smocza St., 27 Phone: 48-22-8383217
למסעדה הגיעה גם קבוצת עובדי רשות השידור וביחד שמענו צעירים יהודים מקומיים שמנסים לשקם את חיי הקהילות בפולין.

תמונות

תמונות מאוסף MSN

מצגות
ההתנגדות היהודית בשואה מצגת למפקד לציון 60 שנה למרד גטו ורשה חיל החינוך והנוער

המסלול על גוגל כדור הארץ למד אודות גוגל כדור נארץ