<!-- signon --> <STYLE type=text/css>A { TEXT-DECORATION: none } A:visited { TEXT-DECORATION: none } A:hover { COLOR: #ff8000; TEXT-DECORATION: underline } A:active { TEXT-DECORATION: none } </STYLE>

המסע | מאמרים | גלריה  

Friday, June 19, 2009

מדריך להכנת בלוג שורשים: בלוג שורשים

מדריך להכנת בלוג שורשים: בלוג שורשים

Tuesday, July 25, 2006

פולין

polin2006polin...6




רפובליקת פולין היא מדינה במרכז אירופה, הגובלת בגרמניה במערב, צ'כיה וסלובקיה בדרום, אוקראינה ובלארוס במזרח וליטא, רוסיה (מחוז קלינינגרד) והים הבלטי בצפון.
המדינה הפולנית נוסדה לפני יותר מ-1000 שנים תחת שושלת פיאסט, והגיעה לתור הזהב שלה לקראת סוף המאה ה-16 תחת השושלת היגליונית, כאשר פולין הייתה אחד המדינות העשירות והחזקות ביותר באירופה. ב-3 במאי 1791 הסיים (הבית התחתון של הפרלמנט) של ברית פולין-ליטא הצביע עבור חוקת מאי של פולין, החוקה הראשונה הכתובה באירופה והשנייה בעולם אחרי חוקת ארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן, פולין חדלה מלהתקיים לאחר שחולקה על ידי שכנותיה: האימפריה הרוסית, אוסטריה ופרוסיה.
היא קיבלה ריבונות מחדש ב-1918 לאחר חתימתו של חוזה ורסאי ונקראה הרפובליקה השנייה של פולין. לאחר מלחמת העולם השנייה הפכה פולין למדינת חסות של ברית המועצות. ב-1989 בבחירות החופשיות למחצה הראשונות מאז מלחמת העולם השנייה השתתפה תנועת הסולידריות, וזו הנחילה תבוסה למפלגה הקומוניסטית. לאחר מכן הוקמה הרפובליקה השלישית של פולין, ובשנת 1997 נוסדה חוקה חדשה. ב-1999 הפכה פולין לחברה רשמית בברית נאט"ו וב-2004 הצטרפה לאיחוד האירופי.
קרא יותר אודות פולין בויקיפדיה...

יהדות פולין
יהדות פולין הייתה למן ימי הביניים מהגדולות והחשובות שבקהילות עם ישראל בתפוצות. ההיסטוריה בת למעלה מאלף השנים של היהודים בפולין כוללת תקופות של סובלנות ופריחה דתית ותרבותית, בצד תקופות של אנטישמיות קשה, רדיפות, פרעות וגרושים, ששיאן היה השמדתה הכמעט מוחלטת במלחמת העולם השנייה. ערב המלחמה הייתה יהדות פולין הגדולה בתפוצות היהודים באירופה. היא מנתה כ-3.4 מיליון נפש, ואף למעלה מכך אם כוללים במניין את יהודי שטחיה היסטוריים של פולין, שהפכו לנתיני ארצות אחרות עם השינויים התכופים בגבולותיה של פולין לדורותיה.
קרא יותר אודות יהדות פולין בויקיפדיה...
יהדות פולין לא בהכרח הפרק האחרון - מאמר


Tuesday, July 18, 2006

ורשה





היום הראשון
המראה: 06:30 חברת הטיסה לוט הפולנית.
מדריכה: דר' מרים דוד
הקבוצה: 19 חברים.
נחיתה: 09:40 שעון מקומי.

ורשה פולנית: Warszawa
ורשה היא בירת פולין והעיר הגדולה ביותר בה. שמה הרשמי הוא עיר הבירה ורשה (פולנית Miasto Stołeczne Warszawa). ורשה ממוקמת בגדת נהר הויסלה, כ-350 ק"מ מחוף הים הבלטי. היא בירת פולין מאז 1596.
אוכלוסיית העיר עצמה הוערכה ב-1,676,600 תושבים, ושל המטרופולין והפרברים בכ-2,760,000 תושבים (על פי נתוני 2003). שטחה העירוני הוא כ-500 קמ"ר ושל המטרופולין והפרברים - 6,100 קמ"ר.
בשנת
1980 הכריז אונסקו על המרכז ההיסטורי של ורשה כאתר מורשת עולמית.
ורשה היא הגדולה בקהילות פולין אינה נמנית עם הוותיקות שבהן. קדמו לה, לקהילת ורשה, הישובים היהודיים בפלאצק ובקאליש, בקראקא ובצוזמיר, בלמבערג ובפוזנא ועוד. אך גם כאשר החלו יהודים להגיע לכפר דייגים זה שהוכרז כעיר רק בעשור השני למאה הט"ו, עוד חלף זמן רב עד שנתגבש בתוכו ישוב ראוי לשמו ונתארגנה קהילה על מוסדותיה השונים. חשיבותה של העיר הייתה בעוכרי תושביה היהודיים. עיני האוכלוסייה העירונית צרות היו בהם וראו בהם מתחרים, דווקא בגלל התפקיד המרכזי שמילאו בכלכלתה ובפיתוחה. בתוך כך השיגו תושבי ורשה הנוצרים זכות-ראשונים בגירוש יהודים, הן מבחינת המועד והן במידת התכיפויות. אך התנאים הגיאוגראפיים הנוחים והאינטרס של רבי-המדינה שיאוו את ורשה למקום מושבם או שהותם, הכריע את הכף לטובת היהודים. וכך ארע, שורשה הייתה במשך הזמן למרכז היהודי הגדול באירופה והחשוב בעולם כולו.
החיים בקהילה אשר היוותה את לב-לבה של יהדות התפוצות התנהלו תוך עליות ומורדות עד שב- 1 לספטמבר 1939 עברו הקלגסים הגרמניים את גבול פולין. בו ביום הופצצה ורשה. הרובע היהודי נפגע קשות. אך איש לא חזה אז, כי הפלישה הגרמנית בישרה מלחמת-שמד בעם היהודי, בה נחרבה קהילת ורשה עד היסוד.
קרא יותר אודות ורשה...


שריד חומת הגטו
ביום כיפור 1940 הודיע הרדיו על פקודת הגרמנים על הקמת רובע יהודי בורשה העיר. תוך ימים ספורים מחויבים היו היהודים לעזוב בתיהם אשר היו חוץ לרובע היהודי ולהיכנס לתוך הרובע מבלי שיציינו לאן עליהם להיכנס. כך נכנסו כמאה אלף יהודים לתוך הרובע היהודי שהיה מאוכלס כבר בצפיפות. הם הפכו לפליטים. הובילו מטלטליהם מי בעגלת יד ומי בידיים, נודדים ברחובות נעצרים על יד בית בתוך הרובע, נעמדים תוהים ובוהים לאן יכנסו.
רובע המגורים היהודי גודלו כ- 403 הקטאר. בשטח זה מתגוררים, לפי הנתונים של היודנראט, שלדבריו ערך מיפקד אוכלוסין, כ - 410,000 יהודים; לפי הסתכלויות ואומדנים שנעשו על ידי גורמים שונים, היו בגטו כ- 590,000-470,000.
קרא יותר...

בית יאנוש קורצ'אק

ע"ש הנרי גולדשמיט יהודי, רופא וסופר שלא נשא אשה בגלל חששו ממחלת נפש שנתגלתה במשפחתו.
בית היתומים היהודי ב"נאש-דום" עומד על תילו ומשמש גם כיום בית לילדים חסרי אמצעים. הבית נמצא ברחוב קרוכמלנה 92 דאז, היום ברחוב יאקטורובסקה 6. בחזית הבית אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'ק ואבן זיכרון לפיוטר זלבסקי שהיה עובד בית היתומים שהתעקש ללכת יחד עם קורצ'אק וילדיו לגטו ועל כך נענש קשות בידי הגרמנים. בית היתומים נבנה ב- 1912 ונוהל על-פי דרכו המיוחדת של יאנוש קורצ'אק. הוא האמין כי יש להתייחס בכבוד לילד ולהתחשב בדעתו. בתקופת הכיבוש הנאצי נותר הבניין מחוץ לגבולות הגטו ולכן הועברו הילדים לרחוב כלודנה, אח"כ לרחוב שליסקה ולבסוף לרחוב סיננה. מכאן הוצאו הילדים והצוות, ב- 5 באגוסט 1942 לאומשלגפלאץ, ולהשמדה בטרבלינקה.
קרא יותר...

הז'יק - הארכיון ההיסטורי המקומי
סיפורו של ארכיון גטו ורשה עומד על דמותו של אדם אחד: הד"ר עמנואל רינגלבלום, שהיקף עבודתו והנסיבות שפעל בהן הופכים אותו לאחד ההיסטוריונים החשובים בהיסטוריה היהודית. רינגלבלום נולד ב-1900 בעיר בוצ'אץ' שבמזרח גליציה (עירו של ש"י עגנון). ב-1919 עבר לוורשה ולמד היסטוריה באוניברסיטה המקומית. ב-1927 קיבל את הדוקטורט על עבודת מחקר על אודות הקהילה היהודית בוורשה בימי הביניים. הוא היה חבר בתנועת "פועלי ציון שמאל", לימד בתיכונים יהודיים ובו בזמן עבד במשרדי ארגון הג'וינט (ארגון הרווחה היהודי הבינלאומי, שהוקם ב-1914) בוורשה.
ארכיון גטו ורשה, הידוע כארכיון 'עונג שבת', הוא גדול הארכיונים המחתרתיים היהודיים והוא היווה השראה למפעלי תיעוד נוספים. הארכיון הוקם ביוזמתו של ההיסטוריון ואיש הציבור, ד"ר עמנואל רינגלבלום, והתנהל בהכוונתו ובפיקוחו. האנשים, שנרתמו למפעל זה, חשו כי הם חיים בזמן חריג וחסר תקדים מבחינה היסטורית, ועליהם לעשות למען הנצחתו לדורות הבאים. שם הארכיון, 'עונג שבת', נובע מכך שפעיליו נהגו להתכנס בימי שבת למפגשים, והוא שימש כשם שהסווה את פעולתם המרכזית.
הארכיון, בניין בן 3 קומות. בקומת הכניסה תצוגה קבועה של מפת פולין עם כל העיירות והערים היהודיות. המפה ממוחשבת ובאמצעות מחשב סמוך אפשר להקליד את שם העיירה ולהציגה על המסך, בסמוך חנות למכירת ספרים.
בקומה השנייה נמצאים מוצגים שונים, תמונות, יודאיקה ומוקרן בו סרט ללא רחמים שהכינו הנאצים בו הם תיעדו את חיי הגטו למן הקמתו ועד הריסתו.
בקומה השלישית, ארכיב ובו בין השאר רשימות שורדים שנרשמו עם סיום המלחמה. תחילה יש לאתר את השם המבוקש באחד מן הספרים שבמקום ואחר כך יש לבקש את עזרת הארכיבאי ולקבל [ללא תשלום] צילום של הכרטיס המקורי ובו פרטים מעטים אודות הניצול.
כתובת המוזיאון:
Zydowski Instytut Histotyczny
NIP: 525-10-00-253
ul. Tlomaxkie 3/5 00-090 Warszawa
tel. +48 22 827 92 21 tel/fax +48 22 827 83 72
e-mail: sexcretary@jewishinstitute.org.pl

בית הכנסת נוז'יק
בית הכנסת ממוקם ברח' טווארדה פעיל עד היום, שרד את השואה כי הפך לאסם ע"פ הוראת הגרמנים.שוקם ע"י הפולנים ב 1982
בית הכנסת ע"ש נוז'יק ברחוב טווארדה 6 שבמרכז העיר, הוא היחיד ששרד בוורשה מלפני השואה. יסדו אותו זלמן בן מנשה נוז'יק, סוחר טקסטיל עשיר, ורעייתו רבקה בת משה, שהיו חשוכי ילדים והחליטו להוריש את הונם לקהילה, לשם הקמתו של בית כנסת חדש בוורשה. בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19 הוקמה מקרב חברי הקהילה היהודית בעיר ועדה שהופקדה על הקמת בית הכנסת, בה השתתפו זלמן נוז'יק עצמו, יצחק אטינגר, הבנקאי דוד משה שרשבסקי, סגן יו"ר הקהילה אריה לייב דוידסון, יחזקאל קראקוב, יוסף יחזקאל צוקרוואר וב. ריקוורט. הקרקע ברחוב טווארדה 6 נרכשה בשנת 1893 במחיר 157,000 רובלים. הוצאות הבנייה האמירו ל-250,000 רובלים, ואת הסכום כולו תרם זלמן נוז'יק מהונו. הבנייה נמשכה ארבע שנים (1902-1898), ובל"ג בעומר תרס"ב, שחל ביום 12 במאי 1902, התקיימה חנוכתו החגיגית של בית הכנסת החדש והעברתו לידי הקהילה. זלמן נוז'יק נפטר פחות משנה אחר כך, ואשתו הלכה לעולמה ב-1914.
לאחר הטלת המצב הצבאי בדצמבר 1981 [סולידריות] והפעלת הסנקציות האמריקניות בעקבות זאת ניסתה ממשלת פולין "לחזר" אחרי הקהילה היהודית, בהנחה שהשדולה היהודית בוושינגטון תרכך את התגובה האמריקנית על דיכוי זכויות האדם בפולין. כך, למשל, הוזמן הג'וינט לחדש את פעולות הרווחה בקרב האוכלוסייה היהודית הקשישה, נעשו הכנות לציון מלאות ארבעים שנה למרד גטו ורשה ושוקם בית-הכנסת נוז'יק.

בית הכנסת הגדול ברחוב טלומאצקה
ב 8 למאי נפל הבונקר של מפקדת הארגון היהודי הלוחם. בו היו באותה עת מרדכי אנילביץ' מפקד הארגון ובכירי הלוחמים. כנראה שהקבוצה התאבדה.
הגנרל שטרופ דיווח להיטלר על נפילת הגטו. כדי לחגוג את הניצחון פוצץ את בית הכנסת הגדול ברחוב טלומאצקה, ושלח את תמונות בית הכנסת ההרוס, ובו מנורת שבעת הקנים מנותצת, אל הפיהרר במפקדתו.
במפגש של רחוב סולידריות עם רחוב מרשלקובסקה ניצב "גורד השחקים הכחול" - גורד השחקים המודרני הראשון שהוקם בוורשה. הבנין, הבולט למרחקים בזכוכית הכחולה המצפה אותו מכל עבריו ובשלט הענק של חברת סוני המוצב בראשו, ניצב במקום בו עמד בית הכנסת הגדול של רחוב טלומצקה
קרא יותר...

התיאטרון היהודי על שם אסתר רחל קמינסקה
התיאטרון היהודי-אידי על שם אסתר רחל קמינסקה נושק לבית הכנסת נוז'יק. היום הוא מהווה בבואה דלה לחיי התיאטרון שגעשו כאן, בוורשה ערב המלחמה.
התאטרון נוסד במאה הקודמת על ידי אברהם גולדפדן. הוא העלה על במותיו הצגות מפרי עטם של שלום עליכם וי.ל.פרץ וש.אנסקי.
החל מראשית המאה העשרים החלה לפעול בו קבוצה ובראשה אסתר רחל קמינסקה.
שמות שחקנים כמו השחקן זיגמונט טורקוב ואידה קמינסקה, בתה של אסתר קמינסקה, הינם שמות שהידהדו בילדותי.שניהם היו מבכירי השחקנים היהודים בשפה האידית לאחר המלחמה והופיעו על במות ברחבי העולם.
אני זוכר היטב סרט שבו השתתפו כמה מהשחקנים מלפני מלחמת העולם השנייה. הסרט הוצג על במות שונות בישראל בעיקר בקרב דוברי השפה האידית.
היום מהווה התיאטרון אכסנייה לשחקנים שמעלים הצגות בשפה הפולנית או בשפה האידית באמצעות שחקנים פולניים שמדברים באידיש או בפולנית ומוצמד להצגה תרגום סימולטני.
בתקופת הגטו פעלו בתוככי הגטו (!) תיאטראות יהודיים ובהם 135 שחקנים שהציגו את מיטב הרפרטואר הקברטי ואף יצירות דרמטיות רציניות מאד. אחד מכותבי ההצגות היה המשורר והסופר יצחק קצנלסון שנרצח בשואה. שתיים מן ההצגות שכתב והעלה בגטו מצויות בקובץ האחרון של כתביו שיצאו לאור על ידי מוסד לוחמי הגיטאות. בגיטו פעלו אמנים רבים אחרים.
כשעמדנו בפתח התיאטרון נזכר אחד מחברי הקבוצה, מר יוחנן סימון-ראש מנהל השליחות בסוכנות היהודית, בימים שבהם ישב באחד מחדרי התיאטרון כנציג המחלקה לעלייה בסוכנות היהודית,שהעבירה דרך וורשה את העולים שזה מקרוב יצאו מברית המועצות לשעבר לכיוון מדינת ישראל.
"היה בישיבתנו כאן סמליות רבה שכן מכאן, לא הרחק, נשלחו יהודים למחנות ריכוז לפני למעלה מיובל שנים, וכעת אנו, כנציגי הסוכנות היהודית, שולחים עולים חדשים למדינת ישראל", סיפר.
[מתוך מסע החיים של עובדי המוסדות הלאומיים לפולין ]

פביאק Pawiak
בית הסוהר המרכזי של משטרת הביטחון [סיפו] והס"ד הגרמני היה ברובע היהודי הוא שימש למטרה זו מה- 2 באוקטובר 1939 ועד ה-21 באוגוסט 1944 במפגש הרחובות דז'לנה ופביה ומכאן שמו.
הוא נבנה ע"י הרוסים בין השנים 1830 - 1835 ושימש כבית סוהר לאסירים פוליטיים. יותר מ - 30 אלף עצירים הומתו בו וכל האזור נחשב כאזור מסוכן למעבר יהודים.
הבניין שחדריו שוקמו לאחר המלחמה משמש כמוזיאון.
קרא יותר באנגלית
The Pawiak Prison in Warsaw

כנסיית המומרים
כנסיית המומרים היתה בתוך שטח הגטו, ברחוב לשנו. בתוך הגטו היו כ- 2000 מומרים, אשר בחרו מרצונם להתרחק מהיהדות ולפנות לדת אחרת, אך מבחינתם של הנאצים הם עדין נחשבו יהודים, מפני שיהדות לפי אמונתם היא גזע ולא דת. תופעה זו היתה מוזרה ביותר בגלל שחלקם לא רצה כל קשר עם היהדות וחלקם אף היה אויב לעם היהודי. הם הגיעו לגטו בכפייה, ויהדותם , שברחו ממנה חזרה אליהם בצורה לא ברורה. בהיותם בגיטו קיוו כל הזמן לקבל יחס מועדף וטוב יותר מהיחס שקיבלו היהודים שלא המירו את דתם, מובן שזה לא קרה. בימי ראשון ערכו המומרים את תפילותיהם, בדרשתו של הכומר קיוו לשמוע כי הם מורשים ללכת, גם זה לא קרה.
קרא אודות מומרים ומלשינים בגטו...

בית דירות טיפוסי
מוסדות הקהילה היהודית הקטנה של ורשה מתרכזים כיום בשני בניינים ברחוב טווארדה: בית הכנסת נוז'יק ובניין הקהילה. לא הרחק ממוסדות אלו ומהתיאטרון היהודי הסמוך, נמצאים כמה בתים פרטיים שהצליחו לשרוד את המלחמה והמרד, ברחוב פרוזנה וסביבתו. קרוב לוודאי, שבתים אלו היו בבעלות יהודית. עיריית ורשה מדברת כעת על שיקומם, שכן המיקום של האיזור כיום הוא מעולה - קרוב מאוד למרכזי העסקים והתיירות ההולכים ומתפתחים בקצב מואץ מזה כעשור.
בצילום נראית חצר פנימית ברח' פרוזנה. זהו בית משותף טיפוסי בגטו וורשה ששרד את ההפצצה וההרס. הבית התנהל ע"י ועד בית החצר המשותפת נחסמה ע"י תושבי הבית כדי להגן על יושביהן.

בית הקברות בוורשה
בית הקברות נמצא ב... שער הכניסה שוחזר ע"י תורם
מי שנכנס בשער הכניסה של בית העלמין לא משער כי הוא הוא עומד מול אחד מבתי העלמין הגדולים ביותר בעולם היהודי והגדול ביותר באירופה – 400,000 קברים, שנבנו במאתיים השנה האחרונות, והוא משתרע על פני 30 הקטאר.
בבית עלמין זה קבורים רבים מרבני העיר וורשה במאתיים השנים האחרונות. בהם, מפורסמים מאד. קברי הרמ"א (קרקוב) או קבר ר' אלימלך (ליז'נסק) או ה"חפץ חיים" מהעיר ראדין הינם קברים מיוחסים מאד וכן גם אלה. רשימה של רבנים וצדיקי דור רשומים בפתח בית העלמין.
בית החיים אוקופובה-גנשה. עובדות בית העלמין המרכזי של יהודי ורשה שבו 10 רחובות גדולים ( אוליצא בפולנית ), 72 שבילים. כל ריבוע שבין רחוב ושביל קרוי "איזור". קבורת הנשים והגברים בחלקה האורתודוכסית היא בנפרד.

"אומשלאגפלאץ" אתר המשלוחים

ממול המפקדה הגרמנית שפיקחה על המשלוחים נמצא אזור ההטענה של יהודי הגטו לטרבלינקה. במקור שימש המקום, המתחבר עם הרכבת, איזור הטענה של סחורה על קרונות המסע של הרכבת, והומר להיות מקום איסוף היהודים.
אוּמְשְלַגְפְּלָץ (בגרמנית: Umschlagplatz, "כיכר המסירה") הוא כינויה של כיכר בגבולו הצפוני של גטו ורשה, אשר קישרה בין הגטו ובין החלק הפולני של העיר עד לסוף מלחמת העולם השניה.
עם תחילת העברת יהודי הגטו אל מחנה ההשמדה טרבלינקה (על גבולה המזרחי של פולין) ב-22 ביולי 1942, החליטו הנאצים להשתמש בכיכר כמקום בו ירוכזו היהודים לפני העמסתם, 100 עד 120 איש לקרון, על רכבות המשא שיובילו אותם אל מחנה ההשמדה. כ-7,000 יהודים הועברו בכל יום, עד לתום ההעברה שבעה שבועות לאחר מכן, ב-12 בספטמבר 1942. בסך הכול הועברו כ-265 אלף יהודים.

מסלול הגבורה
מסלול הגבורה הוא מסלול הליכה ברחובות וארשה, המתחיל בכיכר בה נאספו היהודים לקראת שליחתם להשמדה, ונגמר באנדרטת רפפורט, המציינת את המרד. מסלול הרחובות רצוף באנדרטאות לאנשי מפתח מייצגים בשואה. כל מספר צעדים נתקלים במצבת זכרון לאדם נוסף בשואה, דמות מפתח.
דמויות מרכזיות במרד גטו וארשה
מרדכי אנילביץ', מנהיג תנועות הנוער בגטו, היה מנהיג המרד בגטו וארשה בגיל 23.
אנטק צוקרמן, נציג המרד מחוץ לגטו וממנהיגיו, סייע בהברחת נשק ואמצעים אל תוך הגטו לטובת המרד. בשל מראהו המתאים לתיאור הארי, הצליח לנוע מחוץ לגטו ולקדם את איסוף הנשק.נוסף אליהם, מוזכרות באבני המצבות דמויות מפתח נוספות. מהן אחת הבחורות ששימשה אשת קשר בין הגטאות השונים וביצעה שליחויות מודיעין לצורך העברת מידע. כמו כן מתועדים שם נציגי התרבות בגטו.
לאחר דיכוי מרד גטו וארשה, במשך חודשיים, הועברו כל יום כ-7,000 יהודים אל כיכר ההטענה. ב-60 קרונות מסע, הובלו אל מחנה טרבלינקה להשמדה.לאחר חודשיים הושמדו 300,000 יהודים, וגנרל שטרופ, שהיה אחראי על דיכוי המרד, הכריז על וארשה כעיר "נקייה" מיהודים. ביום בו הכריז הגנרל שטרופ על השלמת הרג היהודים, הפציץ והרס עד היסוד כמעשה סמלי את בית הכנסת המרכזי בוארשה. היום עומד על מגרש בית הכנסת בניין משרדים גדול.

מרד גטו וארשה
מרד גטו וארשה ערך 5 ימים. המרד דוכא בסופו של דבר באמצעות הפצצות כבדות של המבנים בגטו על תושביהם. מרד גטו וארשה הוא המרד האזרחי הראשון ואחד היחידים שהיו נגד השלטון הנאצי. על אף שהשלטון הנאצי השתלט על מדינות גדולות, מבוססות ועצמאיות, הפחד והאימה שזרעו הנאצים מנעו התמרדות וגרמו לעמים שלמים לשתף פעולה ללא מאבק. יוגוסלביה היא המדינה היחידה שנאבקה כדי לשחרר עצמה מהנאצים. יום השואה מתקיים בתאריך 19/4, יום תחילת המרד בגטו וארשה.
עולה שאלת הגבורה, והאם כל מי שנספה בשואה ולא מרד הלך כצאן לטבח. בעבר הוטחו האשמות קשות כנגד משפחות הנספים, לפיהן מי שנספה בשואה הלך כצאן לטבח מפני שלא נאבק, בעוד שהגבורה שייכת לכל אותם אנשים שמרדו ונאבקו כדי לשרוד. כיום, ברור כי הגבורה היא נחלתם של כלל היהודים שנספו בשואה וששרדו. עצם ההשארות בחיים, ההקפדה על קיום המנהגים, השמירה על הדת והמסורת, השמירה על צלם אנוש, קיום התרבות, החינוך, כל אלו, איש איש בדרכו שלו – כל אלו דוגמאות לגבורה.
קרא אודות מרדכי אנילביץ'' - מפקד אי"ל


אנדרטת רפפורט
אנדרטת רפפורט נמצאת במרכז הגטו בתוך גן ציבורי גדול מציגה את הניגוד שבין הגבורה לבין ההליכה כצאן לטבח. בצידה האחד של האנדרטה מצד הגן מוצגים חיילים גיבורים, דמויות הרואיות, כמין אלים חזקים, ובצידה האחר, מצד הרחוב נראית קבוצת יהודים דתיים הולכים בראש מורכן אל עבר המוות. ספר תורה, ילדים, אמא וברקע קסדות של קלגסים גרמניים. ניתן לראות ב"יד ושם" בירושלים העתק של האנדרטה.
קיימנו טקס, קדיש, הקראת 2 קטעים מתוך... שירה: אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה" התקווה.

שיר הפרטיזנים
אל נא תאמר : הנה דרכי האחרונה
את אור היום הסתירו שמי העננה,
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה !!!
מארץ התמר עד ירכתי כפורים,
אנחנו פה- במכאובות וייסורים,
ובאשר טיפת-דמנו שם נגרה,
עוד ינוב עוז רוחנו בגבורה.
עמוד השחר על יומנו עוד יהל,
עם הצורר יחלוף תמולנו כמו צל,
אך אם, חלילה, יאחר לבוא האור-
כמו סיסמא יהא השיר מדור לדור.
בכתב הדם והעופרת הוא נכתב,
הוא לא שירת ציפור הדרור והמרחב,
כי בין קירות נופלים שרוהו כל העם
יחדיו שרוהו, ונגנים בידם.
אל נא תאמר, על כן : דרכי האחרונה
את אור היום הסתירו שמי העננה,
זה יום נכספנו לו עוד יעל ויבוא
ומצעדנו עוד ירעים: אנחנו פה !!!
( השיר חובר בגטו וילנה בשנת 1943 על ידי הירש גליק ושימש המנון לארגון המחתרת היהודית )

אנדרטת השורדים
במרכז הגן נמצאת אנדרטה שהוקמה ע"י אלה ששרדו וחזרו ובאו לוורשה. על האנדרטה תבליט עלה זית והאות "ב" המייצגת את המילה בראשית צורתה העגולה מזכירה מכסה ביוב נמייצג את תעלות הביוב ששימשו כדרכי מעבר ומילוט מהגטו אל בית הקברות.

המלון ממוקם במרכז העיר בטווח הליכה לאתרים החשובים, המלון מורכב מ - 2 אגפים האגף הישן איננו ממוזג ובתפוסה מלאה במזג אוויר חם [32 מעלות] השהייה בחדרים בלתי נסבלת, אין אפילו מאווררים.
השרות הכללי אדיב והוא כולל אפילו אספקת שקע מחליף למחשב נייד.
ארוחת הבוקר טובה וכוללת ירקות וביצים.

ארוחת ערב עם קריוקי במסעדת "וורשה ירושלים
המלצרים מזמרים עם כיתוב על מסכי טלויזיה המפוזרים באולם המסעדה ממוקמת במרתף ב Smocza St., 27 Phone: 48-22-8383217
למסעדה הגיעה גם קבוצת עובדי רשות השידור וביחד שמענו צעירים יהודים מקומיים שמנסים לשקם את חיי הקהילות בפולין.

תמונות
תמונות מאוסף MSN

ורשה - טיקוצ'ין - לופוחובה - טרבלינקה



היום השני
טיקוצ'ין
טיקוצ'ין, או טיקטין, עיירה יהודית אופיינית, שהיתה מרכז דתי ותרבותי, אשר קהילתה הושמדה כמעט לחלוטין ממוקמת מצפון מזרח לוורשה ליד ביאליסטוק.
עיר מרכזית בהווי היהודי של פולין. טיקוצ'ין היתה אחד ממקומות הכינוס של ועד 4 הארצות, שכלל נציגי יהדות של מדינות הגולה. מטרת כינוסי הועד היתה לקבוע קוד התנהגות משותף לקהילות היהודיות בגולה, תוכנית לימודים בישיבות, הנחיות כלליות ופורום להעברת מידע ועדכונים בין הקהילות עבור כלל יהודי הגולה במדינות השונות. הועד התכנס 4-5 פעמים בשנה. בעיירה התקיימה פעילות ציונית ענפה. התקיימו בה תנועות נוער רבות, ורמת הפעילות הציונית בעיירה דמתה לזו של וארשה, על אף היותה עיירה קטנה.

בית הכנסת
בית הכנסת של העיירה, מציג את עושרה של הקהילה בטיקוצ'ין. הוא עשיר בעיטורים וקישוטים. בית הכנסת לא הושמד, אלא נותר כפי שהוא כיוון ששימש מחסן עבור הגרמנים.
צילומי בית הכנסת בטיקוצ'ין גוגל תמונות. פליקר


השמדת יהודי טיקוצ'ין
טיקוצ'ין מהעיירות הראשונות בהן בוצעה השמדה המונית. לקראת מועד ההשמדה נודע כי הגרמנים כורים בורות ביער הסמוך, אך לא היתה כל וודאות בדבר מטרת בורות אלו. תהליך ההשמדה של יהודי טיקוצ'ין אירע מוקדם יחסית, כ- 10 חודשים לפני תחילת ההשמדה העיקרית. תושבי העיר התבקשו ע"י הגרמנים להתכנס במועד מוגדר בכיכר העיירה, כיכר בה ביקרנו. התושבים התייעצו עם רב העיירה האם להתכנס לפי בקשת הגרמנים או שלא לשתף פעולה, והרב יעץ לקהילה לשתף פעולה, שכן זכר לטובה את התנהגות הגרמנים בימי מלחה”ע. כל יהודי העיירה מלבד הנכים והזקנים כונסו בכיכר העיר והובלו במשאיות וברגל אל יער לופוחובה הסמוך. התזמורת המקומית נגנה. טרם נשמע אז על רצח המוני, ולא היה ידוע כי זה גורל הקהילה. ב- 25/08/1941 הובלו היהודים ע"י עוצבות המבצע הגרמניות "האיינזצגרופן", להשמדה המונית בבורות ירי. כל 10 דקות יצאה משאית ועליה יהודים לעבר הבורות. ביום הראשון הובלו כל אלו שיכלו ללכת בקלות ולא עיכבו את התהליך. הם נורו ונרצחו בבור הירי הראשון. ביום השני הושלמה ההשמדה כשנאספו כל הנכים והזקנים והובלו לבור הירי השני, שם נרצחו גם הם. לאחר כשבועיים הגיעו הגרמנים פעם נוספת וביצעו חיפוש בעיירה וביערות כדי למצוא ניצולים, ומצאו כ-150 נוספים שהובלו אף הם להריגה. מקהילה בת כ-2,500, נותרו 17 איש. אחת מהם נרצחה בהמשך, והשאר, 16 העדים האחרונים לקהילת טיקוצ'ין המפוארת. מספרים כי במשך ימים אחרי הרצח רעדה האדמה ביער באיזור הבורות. נסענו אל יער לופוחובה בעקבות יהודי העיר אל הנותר מבורות הירי. הגענו בנסיעה איטית אל תוך היער, לראות את שרידי בורות הירי. 3 מתחמים מגודרים.
בשנת 1943 הקימו הנאצים את יחידת 1005, ששמה לה למטרה השמדת הראיות לרצח ההמוני. היחידה עברה בכל אותם אתרים של רצח המוני, ובמשך חודשים שרפה כל זכר לגופות ולהרג עד שלא נותר דבר. ואכן, מלבד עשב שיחים ועצים אין זכר לנרצחים.
ליד הבור המרכזי הוקמו 2 אנדרטאות. הראשונה הוקמה ע"י הפולנים מציינת בפולנית כי במקום זה נרצחו אזרחים פולנים. האנדרטה השנייה ועליה תבליט בצורת מגן דוד הוקמה מאוחר יותר ע"י יהודים ושם בעברית ובפולנית כתוב סיפור יהודי טיקטין שקיימו חיי קהילה מ 1522 ועד 1941 שנה שבה נרצחו כאן.

טרבלינקה
מחנה ההשמדה טרבלינקה נמצא כ-60 ק"מ מורשה וכ-4 ק"מ מהכפר טרבלינקה, לא הרחק ממאלקיניה, שבה תחנת רכבת על קו מסילת הברזל הראשית ורשה-ביאליסטוק. המחנה מוקם באזור דליל אוכלוסין מכוסה יער ומוסתר בחורש סביב.
מחנה ההשמדה הוקם באביב 1942 ליד מחנה העונשין והעבודה טרבלינקה, שהיה קיים לפני כן, ומכאן בא שם המחנה המוקם: טרבלינקה II. לבנית המחנה נוצל כוח עבודה של אסירי מחנה העונשין טרבלינקה I, שייעוד המחנה החדש הוסתר מהם. המחנה החדש השתרע על שטח של כ-200 דונם והוקף בגדר תיל דוקרני בגובה של יותר משלושה מטרים. האסירים הצטוו לשים ענפי אורן בין חוטי התיל ומתחתם נטעו עצים כדי להסתיר את המתרחש בתוך המחנה. לאורך הגדר הוקמו מגדלי שמירה ונחפרה תעלה ברוחב שלושה מטרים. פנים המחנה על מתקניו נבנה אך ורק על-ידי האסירים היהודים.
בתכנון המחנה הושקע מאמץ רב על-מנת למנוע אפשרות של ניצולים שהיו עדים להשמדה. המחנה חולק בפנים לשני חלקים: באחד מהם הוקמו צריפי המגורים עבור הצוות הנאצי, מחסנים ובתי-מלאכה, ובחלק השני, המבודד משאר המחנה בגדר גבוהה, עמדו תאי הגזים (בתחילה שלושה ובהמשך התווספו אליהם עשרה נוספים). שטח של תא היה 16 מ"ר. עוד היו צריפי המגורים של האסירים היהודיים אשר נמצאו כשירים להעסקתם בעבודות הנחוצות לניהול המחנה ומשום כך הושארו זמנית בחיים.
סעו לטרבלינקה הלינה בירנבוים
קרא יותר...
תמונות מאוסף MSN

ארוחת ערב

יציאה משותפת למסעדה במרכז העיר, המסעדה נמצאת במרתף, העיצוב עתיק עם הרבה עץ ואביזרי מתכת. עורכים שולחן ארוך, הארוחה [ כשרה לדתיים שבקבוצה הובאה מהארץ מבית חורון 'מבושלת' ואוחסנה במיכלים מקוררים ] מוגשת באיטיות. העייפות, מראות וחוויות היום משפיעים על כולם. בכל זאת לא מוותרים ואחרי הארוחה יוצאים לסיור בעיר העתיקה, חוזרים במוניות למלון.

וורשה - מיידנק - לובלין


היום השלישי

מחנה מיידנק

מיידנק היה מחנה השמדה נאצי, הממוקם כארבעה קילומטרים ממרכז העיר לובלין בפולין. שלא כמו מחנות ריכוז והשמדה נאציים אחרים, מיידנק לא הוחבא ביער מרוחק או הוסתר על ידי מכשולים טבעיים, וגם לא הוקף ב"אזור בטחון".
המחנה הוקם בנובמבר 1941 בפקודתו של היינריך הימלר, לאחר שזה ביקר בלובלין ביולי אותה שנה. מיידנק היה מחנה שבויים של האס אס, תחת פיקודו של קארל אוטו קוך. בפברואר 1943 הוא הוסב למחנה ריכוז.
השם ניתן למחנה ב-1941 על ידי תושבים מקומיים, שלבטח ידעו על קיומו, והוא מבוסס על שמו של המחוז מיידנק טטרסקי בלובלין. השם הגרמני המקורי של המחנה היה Konzentrationslager Lublin (מחנה ריכוז לובלין).
בשיא פעילותו, הוא הכיל 50,000 אסירים. בחודשים הראשונים של 1942, נעשו ואושרו תכניות להרחיב את מיידנק כך שיכיל עד 250,000 אסירים. בין אפריל 1942 ליולי 1944, התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות. הקורבנות נרצחו עם הגעתם למחנה. מספר הנספים נאמד ב-200,000 כולל יהודים (כ-60,000), שבויי מלחמה סובייטיים, ופולנים.
המחנה חולק ל 5 יחידות נפרדות שנקראו "שדות" (Felder). ה"שדות" הוקפו בגדר תיל מחושמלת ובמגדל משמר. ממערב לשדות הוקמו בתי מלאכה ומחסנים, ומצפון צריפים למגוריו של צוות הס"ס. בין שדה "1" לשדה "2" הוקמו ב 1942 שני תאי גז ומתקנים לשריפת גופות ע"י מפעל הבינוי "קורי" מברלין. גופות נשרפו גם ביער הסמוך למיידנאק. במחנה התנהלה כרטסת ממוספרת, בכל כרטיס הופיעו נתונים על האסיר בפטירתו נמחק שמו ואותו כרטיס, לרבות אותו מספר, הועבר לאסיר אחר.
המגורים במחנה היו בצריפים מותאמים ל 250 איש כל אחד ובהם דרגשי עץ. למעשה הוכנסו כ 500 איש בצריף. סדר היום במחנה התחיל ב 4:30 בבוקר במפקד בוקר, יום יום נספו מספר אסירים תוך כדי עבודה מפרכת בסלילת כבישים, עבודות בניין וסחיבת ציוד בטחוני. בכך הועסקו נשים וגברים.
על יחידה אחרת, בשם "קבוצת היער" הוטל התפקיד לשרוף גופות ביער סמוך. המטרה העיקרית של המחנה היתה חיסול אסירים. תחילה חוסלו אנשים בירייה ביער סמוך, לאחר הקמת מתקני הרעלה בגז וקרמטוריום (משרפה) בקיץ 1942, נעשתה עיקר ההשמדה במתקנים אלה. לאחר ההרעלה הועברו הגוויות ע"י האסירים למשרפה. התפוקה היומית - כ 100 גוויות ליום. המשרפות פעלו יומם ולילה. אם המשרפה לא הספיקה לטפל בכל הגוויות הועברו הללו לקבורה ביערות סמוכים. לאחר המתת הקורבנות טיפלה יחידה מיוחדת בעקירת שיני הזהב מפי הגוויות.
עקב המרידות בגיטו ורשה ובביאליסטוק והמרידות במחנות סוביבור וטרבלינקה, הורה הימלר ב 14 לאוקטובר 1943 על חיסול היהודים בכל אזור לובלין.
בסוף אוקטובר הוחל בחפירת 3 חפירות ענקיות וב- 3 בנובמבר התרחש שם הטבח הגדול. ביום אחד נורו 18,000 יהודים במכונות ירייה. רק כמה מאות אסירי מיידנאק הושארו בחיים והועברו ליחידת ה"זונדר-קומאנדו" 1005 שמטרתה היתה לפתוח קברים ולשרוף גוויות, לשחוק את העצמות במכונת טחינה כדי לטשטש את עקבות הרצח ההמוני. למרות התנאים הקשים היו גילויי התנגדות והצלת חיים. יש עדויות על גילויי עזרה הדדית, תפילות, דברי עידוד מאחד לשני ועוד: כמו כן, ידוע על בריחות אינדיבידואליות בעיקר ממקומות עבודה שמחוץ למחנה.
מיידנק סיפק עובדי כפייה למפעלי תחמושת ולמפעל הנשק שטייר-דיימלר-פוך.
המחנה פוזר ביולי 1944 כחלק ממבצע 1005, אך נהרס רק באופן חלקי עד למועד הגעתו של הצבא האדום אליו. למרות ש-1,000 אסירים נלקחו ממנו בצעדת מוות, הצבא האדום מצא אלפי אסירים שעדיין נותרו במחנה ושפע עדויות לרצח ההמוני שבוצע שם, ביניהן תאי גזים, משרפות וצריפי אחסון ומגורים.

ישיבת חכמי לובלין
ברחוב לוברטוסקה בשכונה יהודית יפה בלובלין עומדת לה ישיבת חכמי לובלין.
תולדות הקמתה של ישיבת חכמי לובלין דרך ניהולה, סדר הלימוד עד לחורבנה. ר' מאיר שפירא שילב בישיבתו את שיטת הישיבות בליטא עיון וניתוח שכלי ע"פ חוקי הגאון, את דרך הלימוד שהייתה נהוגה בפולין חריפות ושנינות, ואת שיטת הלימוד בגליציה ללמוד הרבה מסכתות. דמותו האגדתית של ר' מאיר שפירא תורתו והחותם שהשאיר ממשיכה להקרין עד היום.
קרא יותר ב:
ישיבת חכמי לובלין - ד"ר הלל זיידמן

הלינה במלון Campanile Lublin
רק 2 כוכבים אבל מגיע לו יותר. 20 דקות הליכה ממרכז לובלין. ניחוח צרפתי, מטופח, חדרים מרווחים, ממוזג, שירות אדיב, אינטרנט ללא תשלום בחדר אינטרנט למי שמביא איתו מחשב נייד. ארוחת בוקר מלאה כולל הכל ואפילו מרשים להכין ולקחת כריכים.

לובלין - קרקוב




היום הרביעי - מסע אל החסידות.
נוסעים דרומה לעיר ליז'נסק
.
רבי אלימלך מליז'נסק
מגדולי רבני החסידות - 1717 - 1787נולד לאביו ר' אליעזר ליפא בשנת תע"ז (1717). להוריו, יהודי כפר עשירים, בעלי צדקה ואוהבי מצווה, היו שבעה בנים ושנים מהם: רבי אלימלך ורבי זוסיה התמסרו עוד מימי ילדותם ללימוד תורה, נגלה ונסתר. מצעירותם נהו אחר תורת האר"י, נהגו לפיה גם למעשה ושנים מספר ערכו שניהם יחד "גלות". עם התפשטותה של התנועה החסידית נספח אליה רבי זוסיה, ובהשפעתו הצטרף אליה גם אחיו. שניהם היו לתלמידיו המובהקים של המגיד ממזריטש.
ספרו "נועם אלימלך" (לבוב תקמ"ח) הוא מספרי-היסוד של החסידות.

לנצוט
כחצי שעה מדרום לליז`אנסק מצויה אחת העיירות היפות בפולין. בית העלמין הרוס. לנצוט היא יעד תיירותי מקובל בעיקר בזכות הטירה של הגראף פוטוצקי ובזכות בית הכנסת ששרד.

...כעת נספר שבעיירה שלנו היה גם גרף (נסיך) בשם פוטוצקי. הוא היה עשיר מאוד. היו לו ארמונות פאר,סוסים גזעיים,בית ספר לרכיבה,עדרי פרות כולם אותו צבע, כלבי ציד, כמו כן הייתה לו כרכרה עשויה בטעם טוב רתומה לשישה סוסים גזעיים וברגע שהוא היה עובר את העיירה עמד בכרכרה במדי שרד חצוצרן והיה מנגן בכדי שתושבי העיירה יוכלו להתבונן בו.
הוא היה בן אדם טוב והיה עוזר ליהודי העיירה ובחגים היה בא לבית הכנסת בכדי לאחל חג-שמח.

מתוך 'לנצוט העיירה שלי'

בית הכנסת בלנצוט
Lancut,17, Sobaeskaego St.
בית הכנסת בעיר (כיום מוזיאון) הוא מהיפים בפולין. בשנים האחרונות שוחזרו חלק מהעיטורים על ידי סטודנטים מקומיים לאומנות. בצד בית הכנסת מצוי חדר קטן בו התפלל "החוזה מלובלין" בתקופה בה היה מנודה עקב דבקותו בחסידות.
מצגת העיטורים בבית הכנסת בלנצוט

ארמון גרף פוטוצקי
בסמוך לבית הכנסת בלנצוט נמצא ארמון משפחת הגראף פוטוצקי. בחזית הארמון גן רחב ידיים.

קז'ימיז' דולני
העיירה ק"ד ממוקמת במקום ציורי בין הגבעות על גדות נהר הויסלה, לא הרחק מהעיר לובלין והיא מבין היישובים העתיקים בפולין. במאה ה14- רכש את הכפר (שאז נקרא "וייצ'נה וולה") מלך פולין קז'ימייז' הגדול ומכאן שמה "קז'ימייז' דולני" (ק"ד). בתקופת המלך קז'ימיר הגדול (1307-1333), שהיה המלך השני של פולין המאוחדת, הייתה בק"ד קהילה יהודית מאורגנת. המלך הרחיב את זכויות היהודים בעיירה והסדיר את פעילותם הכלכלית. מכאן האגדה הידועה על פילגשו היהודיה של המלך – אסתרק'ה, שתרמה לבית הכנסת בעיירה כפי יכולתה. היהודים באותה תקופה מילאו תפקיד חשוב בפיתוח העיר והאזור בתור סוחרים ומלווי כסף אבל גם בתור יצואנים של תברואה ועצים לדנציג, יהודים אחרים לקחו את הפיקוח על המסים העירוניים והמכס מידי השלטונות.
בתמונה קיר המצבות בקז'ימייז' דולני
אל בית הכנסת הנמצא במרכז העיירה נכנסים דרך חנות פרחים. בית הכנסת משמש היום כבית קולנוע, מסך הקרנה גדול על הכותל הדרומי וחורים מרובעים בכותל הצפוני מאחוריו עומדת מכונת ההקרנה.
מבנה בית הכנסת שבחזיתו המזרחית שעון שמש שמור אבל ריק מכל ריהוט, התקרה עשויה עץ אומנותי.
קרא יותר על קז'ימיז' דולני ...

לינה במלון Galicya Krakow
מלון קטן ממוקם כ 25 דקות הליכה ממרכז קרקוב החדרים נקיים מאד, בגודל סביר, לא ממוזגים אבל מאובזרים עם מאוורר אישי בימים חמים. השרות אדיב מאד, יש חיבור לאינטרנט ללא תשלום בחדר הועידות ובתשלום בחדר.
ארוחת הבוקר עשירה וכוללת גבינות, ביצים, ירקות, עוגות ועוד.
בחזית המלון לכוון החנייה מרפסת נחמדה בה מגישים ארוחות קלות וקפה.

תפילת ליל שבת בבית הכנסת של הרמ"א
כניסת השבת ב 21:30 בערך. אנחנו מגיעים לתפילה שעה קודם ברכב והנה התפילה כבר התחילה. בבית הכנסת כ 20 מתפללים רוב הנוכחים הם אורחים מיעוטם מקומיים [לא ממש - הם יוצאי רוסיה שהתיישבו בקרקוב אחרי מלחמת העולם השנייה] מארגנים מניין שני בנוסח 'בני עקיבא' התהודה באולם מיוחדת, גם חזנים 'ללא קול' נשמעים היטב.
לאחר התפילה מקבלים ממרים הסבר על בית הקברות הצמוד לבית הכנסת [מביטים בו מחלון עזרת הנשים] נכנעים לשומר המאיץ בנו לסיים ויוצאים לכיכר המלאה בסממנים יהודיים, אפילו הגדרות בערוגות הגינון מפורזלים במגיני דוד.

ארוחת ערב [ערב שבת] במסעדה ברובע היהודי.
המסעדה ברובע היהודי מול בית הכנסת של הרמ"א לא כשרה. עורכים עבורנו שולחן ארוך, לדתיים מוגשת ארוחה בשרית מלאה תוצרת 'מבושלת' מבוא חורון [2 סוגי בשר, 3-4 תוספות] קידוש, זמירות שבת, 'שיר ה מ עע ל ו ת', ברכת המזון והליכה מרעננת למלון דרך הרובע היהודי העתיק, בשולי ארמון ואוול חוצים את הנהר, עוד 15 דקות הליכה לאורך הגדה, עוד קצת ואנחנו במלון.


קרקוב

הקלק על התמונה כדי לצפות בפנורמה של כיכר העיר מגובה מגדל החצוצרה

היום החמישי

קרקוב Kraków
היא עיר בדרום פולין, בפי היהודים נקראת קראקא. זאת העיר השלישית בגודלה במדינה ומן העתיקות בעריה. ידועה מהמאה השמינית, ובמאה ה-11 הפכה למושב נסיכי פולין. ב-1596-1320 הייתה קרקוב בירת ממלכת פולין. בתקופה זו, עוד לפני שקראקוב נעשתה למושב הבישופים (בשנת 1000), הייתה צומת חשוב של נתיבי-מסחר, שהובילו ממערב למזרח ומדרום לצפון. בעיר שוכנת
האוניברסיטה היגלונית, מהעתיקות באוניברסיטאות אירופה.
בשנת 1978 הכריז אונסקו על המרכז ההיסטורי של קרקוב כאתר מורשת עולמית

בית הכנסת של הרמ"א
בשנת שי"ג (1553) בנה ר' ישראל, אבי הרמ"א, בית כנסת לזכר אשתו, שנפטרה. תחילה היה בית הכנסת בנוי מעץ ובדליקה, שנפלה בעיר ואכלה חלק מן הרובע היהודי נשרף גם בית הכנסת הזה . אז הקים ר' ישראל במקומו (1557) בית כנסת חדש מאבן והוא שימש גם אכסניה לישיבת בנו. בית הכנסת זה ידוע בשם "בית כנסתשל הרמ"א". ברובע היהודי היה קיים עד אז בניין של בית כנסת שנבנה כמאתיים שנה לפניו,ולכן נקרא בית כנסת של הרמ"א בכל המסמכים ותעודות הקהילה בכינוי "החדש" כדי להבדיל בין הישן. בכותל הדרומי נקבעה טבלת אבן ועליה כתובת זיכרון: "האיש ר' ישראל בר' יוסף ז"ל עוז התאזר לכבוד הקב"ה ולזכר אשתו מלכה בת ר' אלעזר תנצב"ה, בנה מנכסי עזבונה זה מקום בית אל לפרט ולפרשת שוב"ה ה' רבבות אלפי ישראל". שנת שוב"ה - שנת שי"ג היא שנת פתיחה בית הכנסת. נשתמרו העתיקות והאוצרות בתוך ארונות ספרים וארגזים. בית הכנסת של הרמ"א עמד עד מלחמת העולם השנייה. בתקופת השואה חולל "מקדש מעט" זה ונהפך לבית מגורים. לאחר שחרור קרקוב משילטון הנאצים הוחל בשיקום בית הכנסת ובראש השנה תש"ח נפתח שוב לקהל המתפללים. מימין לארון הקודש עמדה כורסה שלפי המסורת ישב בה הרמ"א, ומעליה הייתה כתובת: "מקובל אצלינו אשר על מקום זה עמד רבינו הרמ"א בעמדו לשפוך שיחו לפני הקב"ה". עם שיקום בית הכנסת חודשה גם כתובת זו

בית הכנסת הישן
בית הכנסת העתיק ביותר בפולין נמצא בקרקוב, שמו "אלטע שול" (בית הכנסת הישן). נבנה בסוף המאה ה-14, בתוך בית הכנסת נמצאים ציוריו של הצייר מאוריציו גוטליב, שחי בין השנים 1856 - 1879. בית הכנסת הישן הוא דוגמה קלאסית בפולין לבית כנסת בעל פנים המחולק לשני אגפים על ידי שני עמודי תווך שלאורך הציר המרכזי מערבי. אוצר בית המקדש היה מהעשירים ביותר בפולין, ובו היו תשמישי קדושה יקרי ערך ותעודות היסטוריות . בית הכנסת נהרס על ידי הנאצים, והוא מהמצבות היהודיות המועטות בפולין שזכו לשחזור , הוא משמש כעת כמוזיאון ליהדות פולין.

קרא אודות יהדות קרקוב...


הקלק על התמונה כדי לצפות בפנורמה של ארמון ואוול




ארוחת ערב עם מופע פולקלור
מוצ"ש, יציאה משותפת למסעדה במרכז העיר העתיקה. גם מסעדה זו ממוקמת במרתף מעוצב, בתכנית: ארוחת ערב [ ושוב, ארוחה כשרה מלאה לשומרי הכשרות בכלים חד פעמיים ] והופעת להקת פולקלור מקומית. זמרת, רקדן, רקדנית, נגנים ואפילו הדרן מתוך ריגולטו. ללהקה מצטרפים ז'אן פול ינאי וליזו [ אליעזר שפיגל - מחולל כשלימינו הזמרת ומשמאלו הרקדנית ] מסיימים לקראת חצות, חוזרים למלון במוניות.
האווירה קשה כי מתחילות להגיע החדשות מהארץ מתפזרים לחדרים לא לפני שבודקים באינטרנט את החדשות הקשות מישראל.